ברפלקסולוגיה אנחנו מסתכלים על האיבר המטופל במספר דרכים: בתפקיד שלו בגוף הפיזי ובתפקיד הנוסף שמוסיף את הדבר המיוחד הזה לנשמה.
ושאלתי את עצמי – למה הלב הוא בית האהבה? למה דווקא הוא?
שמעתי סיפור שמסביר את זה והוא הולך ככה….
כשתא דם בודד אחד מתחיל את הסיבוב בגוף הוא עובר דרך הריאות והן קולטות לו שחסר לו חמצן ונותנות לו קצת, עובר בכבד והוא קולט שיושבים עליו רעלים ומנקה לו אותם. מגיע אל הכליות והן מסננות אותו ממלחים ונוזלים מיותרים שיש בו וכך הוא ממשיך עם כל איבר ואיבר עד שלבסוף הוא מגיע אל הלב שוב. והלב לא מוסיף ולא מוריד, לא מנקה ולא מסנן. הוא מכניס אותו אל תוכו, מכיל אותו ונותן לו להמשיך לזרום.
וכך קיבל הלב את הכינוי "בית האהבה", כי אהבה לא מנסה לשנות אותך, לא לסנן ולא לנקות. אהבה מקבלת אותך איך שאתה. גם אם יש עליך קצת רעלים וצלקות.
ועוד מסקנה קטנה מהסיפור הזה היא שאהבה היא דרך. גם אם בדרך עוברים על פני קשיים וניסיונות בסוף האהבה תגיע והיא תהיה שם ותקבל אותך כמו שאתה. והיא תבוא.
בטיפול הרפלקסולוגי מסתכלים על איבר בתפקיד הפיזי ובתפקיד הנפשי, שניהם קשורים זה בזה כמו שתי וערב.
המטרה היא לרפא גם את הלב כדי שהאדם לא ישפוט עצמו אלא יאהב בלי ציונים ובלי סייגים.
